האגו ואני יצאנו לדרך.....

מה נחשוב? איך נחשוב? ליצור יש מאין ? או יש ממה שיש?
איך נדע לכוון אותנו למקום הזה?

יש לנו מציאות בחיים שאנו יכולים לאהוב ולגלות בה כל מיני "בקעים" או לא לאהוב אותה בכלל.
יש לנו נטייה לא לראות את עצמנו , אלא מה קרה "בחוץ" שהוא לא בסדר שגרם למציאות שלי שלא תמצא חן בעיניי.
אבל הכל נמצא בתוכנו. יש לעבוד עם כוח מחשבותינו. מהות מחשבותינו.
המהות היא ללמוד להפריד את הטפל מהעיקר, לעשות שינויים בחיינו.
לכל אחד מאיתנו יש מערכת של "מחשבות אוטומטיות"  כשפועלים מתוך הרגל , מגיבים לאנשים מהכאב והמגננה שלנו , ושאנו משרתים את תשוקות אגו במקום שהאגו ישרת אותנו דרך הייחודיות שלנו.
הרי האגו שמחבר אותנו באופן תמידי לאנושיות שלנו עושה לנו כל מיני תרגילים ש"מטשטשים" לנו את הראייה כשאנו במחשבה אוטומטית \ תקועה \ לא מאוזנת.
הרבה פעמים אנחנו יוצרים לעצמנו מסגרות שהן מקולקלות מהיסוד, או שהתחילו בצורה מקולקלת או שהן אח"כ התקלקלו.
ברוב המקרים הוא ירצה להשאיר אותנו תקועים , לא מאוזנים , אוטומטים מתוך ההרגלים שלנו כי האגו רוצה שנישאר כמו שאנחנו , זה מאוד מאיים עליו לחשוב שיש משהו מעבר לאגו שלנו (הרגלים). לאגו יש פחד משינויים.
וזה אומר שאנו יכולים ללמוד , להתפתח, לצאת לרחובות ולהפגין אך שאנו צריכים לטפל בעצמנו ובמחאה הפנימית שלנו האגו עושה לנו תרגילים ומטשטש את הראייה שלנו בכדי שלא נשתנה= נשאר אותו דבר.
וברגע שנפנה תשומת לב ל"טייס האוטומטי" שלנו , אז נבין איפה המחשבות שלנו תקועות בחיים , איפה הן חוזרות על עצמן כמו תקליט שבור ולא עוברת מטמורפוזה ומשתחררות החוצה.

החיים פועלים כך שאם לא נשתנה מבפנים, יבוא משהו מבחוץ שיגרום לנו להשתנות בצורה זו או אחרת,
ידרוש מאיתנו את השינוי שהוא לשנות את המחשבה וההרגל שלא משרתים אותנו יותר. יש להפריד בין עיקר לטפל.
מחשבה מעוררת רגש -רגש מעורר תגובה, וכשהרגש שלנו פגוע וכואב ,כשאנו לא מקבלים אותו ושאין בו אור,
האור שלנו כבה ואז המחשבה שלנו מאבדת את היכולת להבין כי היא מטושטשת מהאגו.
מקור המחשבה הוא דבר מאוד משמעותי. אם המקור הוא כאב ופחד המחשבה הופכת נטולת הבנה ומקוטעת ואז היא חוזרת על עצמה במעגלים, אנחנו "טוחנים" את עצמנו , אנחנו נתקעים .
למה זה קורה?
כי אנו נושאים בתוכנו תפיסות מחשבתיות שהן תפיסות של אגו לא מאוזן. הן שגויות, אמונות מהעבר, מן גישות שאימצנו ובכלל יש סיכוי שהבאנו את זה מהעבר , ילדות, מההורים, מינקות ולא מתוך אמונה של חופש או בגרות.
ומקומות  של רגשות פגועים , הן מקומות שברגע שנוציא משם רגש או מחשבה הן יצרו עוד מקומות פגועים.
ואם אנחנו רוצים ליצור יצירות שהן לא ממקומות פגיעים אז אנו צריכים לעשות פה איזשהו "ניקיון".

להיוולד מחדש זה דבר לא קל .כמו הריון ולידה.
בהריון ב3 החודשים הראשונים הגוף של האישה מתחיל להגיב : בחילות, הקאות, ושאר הקשיים והיא צריכה ללמוד לחיות מחדש (להסתגל לשינוי) , לאחר מכן הגוף הופך  גדול וכבד .יש פריחה ושגשוג אך יש גם כובד וקושי.
ובלידה עוד יותר קושי וכאב , אי אפשר להתחרט אי אפשר ללכת הביתה ,
הלידה עצמה יכולה להיות לא בהכרח קלה אבל אין ברירה , האישה יולדת.
והתגמול מגיע לאחר המאמץ הזה. לאחר מכן נולד משהו טהור וחדש. 
לצאת מהחושך אל האור= זוהי גם לידה מחדש.

גם אם קשה לנו לזהות את כל "השטיקים" של האגו ואת כל האמונות שאנחנו לא רוצים לשנות או להשתנות כי נוח לנו
חייבים לשחרר את האחיזה שלנו ממחשבות , אמונות, זיכרונות , רגשות שלא רלוונטיים לנו.
והשחרור הוא רק דרך המחשבה. היכולת שלנו ללדת את התודעה מחדש.
ואחד הכלים החשובים שיעזרו לנו היא היכולת להבין את המחשבות שלנו. 
ז"א שאנו רוצים לא רק לחשוב אלא גם להבין את המחשבות שלנו ובכך "להאיר" לעצמנו דברים.לא להיות "באוטומט".
כי למחשבה שלנו יש גם את המקום של האמונות התקועות והשגויות שמבוססות על העבר ויכולת ההבנה קשורה ליכולת שלנו "לשלוף" מהמקומות המודחקים שלנו את הזיכרונות התקועים שלנו ו"להאיר" לגביהם ולגבי שאר הדברים שאנו רוצים לחולל בהם שינוי.
הבנה זה משהו שקשור לבינה , ובינה היא להבין "מבין לבין" , להבין דבר מתוך דבר.
לחשוף את ה"זיוף" איפה אנחנו לא בדיוק ,כדי ליצור דבר חדש.
איך נעשה זאת?
-יש להסכים להבין את חוסר הבנתי בעבר
-להפסיק לשרת את האגו ולהבין שהוא מה שמנהל אותי ולא מה שנדמה לי שאני מבין ולהתעלות מעל זה.
-לקחת אחריות ולהבין שאין מצב שאני סתם תקוע בחיים, או לחשוב שאני תקוע מגורם חיצוני, זוהי הסחת דעת.
-לקבל שיש איזושהי נק' פנימית   שנסתרת ממני, שנמצאת "בחושך" וצריך להביא לשם אור.

בשביל שהרצון שלנו יהיה ברור ומדויק, אנו צריכים לדייק את ההבנה שלנו.

איזו אהבה יש לכם בחיים?

בתור חובבת מאמרים וספרים העוסקים בפסיכולוגיה וטבע האדם בכלל אני ממליצה על  הספר "החץ של קופידון" שנכתב ע"י רוברט סטרנברג וברצוני לשתף אתכם באחת מהתיאוריות המעניינות שלו לאהבה ובכלל על יחסים בינאישיים. 

אחד המודלים לתיאור האהבה, שפותח בידי סטרנברג, נקרא "המודל המשולש של האהבה"‏ 

 המודל מניח שלאהבה יש שלושה מרכיבים: מרכיב רגשי שהוא האינטימיות, מרכיב הנעתי שהוא התשוקה ומרכיב הכרתי שהוא המחויבות. על-פי מחקר שערך סטרנברג, ניתן לחלק את כל הקשרים הבינאישיים לשמונה סוגים בעזרת בדיקת שלושה מרכיבים בקשר: 

1.אינטימיות - מידת הקרבה והקשר לאחר. הרצון להחשף לגמרי לפניו. 
האינטימיות מחזקת את הקרבה בין בני הזוג ומעוררת רגשות שמקורן בקרבה וקשר הדדי ואת היסודות הבאים: יכולת לקבל תמיכה רגשית. יכולת להעניק לו עידוד ותמיכה גם כשלא מצדיקים את מעשיו. יכולת להיחשף בפניו נפשית, רגשית וגופנית ללא בושה. דאגה לרווחתו של האהוב ורצון לגרום לו אושר. תחושת שמחה מעצם נוכחותו התמידית של האהוב. רחשי הערכה, הוקרה וכבוד לאדם האהוב. יכולת לסמוך עליו בעיתות מצוקה וביטחון מוחלט שיחלץ לעזרה. היכרות עמוקה של האדם האהוב על מעלותיו וחסרונותיו. יכולת לחלוק עם האהוב זמן, רגש, כסף ונכסים. הכרה שבן הזוג הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. תהליך האינטימיות הינו תהליך שאורך זמן - מבוסס בעיקר על אמינות הדדית

אינטימיות נבנית בהדרגה, אם כי לא פעם היא מועדת למשברים ונעלמת באופן פרדוקסלי כשאדם מרגיש שבגלל הקירבה הגדולה הוא מאבד את קיומו העצמאי הנפרד מבן זוגו.

אינטימיות שואבת כוח מחשיפה עצמית ומהסרת רוב העטיפות והקליפות שחוצצות בין אנשים. 

  

2.מחויבות - מידת הנאמנות לקשר. הרגשת החובה להיות בקשר ולהישאר נאמן. המחוייבות הינה סוג של מסירות הנבחנת בדרך כלל ברגעים קשים - בן הזוג תומך בשני ולא בורח כמתחיל להיות קשה או לא נוח 

מרכיב זה שומר על הזוגיות. הוא חיוני כשרוצים לעבור בשלום את הזמנים הקשים ולחזור לימים הטובים. אם נבחר להתעלם ממנו או להקל ראש בחשיבותו, נוציא מהמשוואה בדיוק את הגורם שיאפשר לנו להתגבר על קשיים בימים הלא יציבים.

3.תשוקה - מידת המשיכה הגופנית והפיזית אל האחר. יש קשרים שהתשוקה - סוג של הידלקות - התשוקה היא הגורם הראשוני לאנשים להימשך זה אל זה ויש קשרים שהתשוקה מתפתחת לאחר זמן ממושך של בניית האינטימיות והמחויבות .

תשוקה מינית היא  עניין מורכב, אפלולי משהו, לא תמיד ניתן להסבר. יש מערכות יחסים שבהן התשוקה והמשיכה הגופנית מתפתחות רק אחרי שנרקמה אינטימיות למשל חברים אפלטוניים שפיתחו רמה גבוהה של אינטימיות, קרבה נפשית וידידות שהופכת בסופו של דבר למשיכה גופנית הדדית וסוערת.

באמצעות צירופם של מרכיבים אלה, סטרנברג מחלק את האהבה לשמונה סוגים:

• העדר אהבה - מצב שבו לא קיים אף אחד מהמרכיבים. סוג זה מאפיין הקשר של האדם עם רוב האנשים סביבו.
• חיבה - לא אהבה, קיים רק מרכיב האינטימיות. סוג זה נפוץ בין ידידים.
• אהבת רעים - אהבה המכילה את מרכיב אינטימיות ואת מרכיב המחויבות. סוג זה נפוץ בין חברים טובים.
• אהבה ריקה - אהבה המכילה את מרכיב המחויבות בלבד. סוג זה נפוץ אצל אנשים שנישאו באמצעות שידוך, ואצל בני זוג שנשואים במשך שנים רבות.
• אהבה חסרת היגיון - אהבה המכילה את מרכיב התשוקה ומרכיב המחויבות. סוג זה נחשב בלתי יציב.
• אהבה עזה - אהבה שבה נמצא רק מרכיב התשוקה. סוג זה נחשב בלתי יציב.
• אהבה רומנטית - אהבה שבה נמצאים מרכיבי האינטימיות והתשוקה. סוג זה נחשב כקצר טווח, ברוב המקרים.
• אהבה מושלמת - אהבה שבה נמצא מרכיב האינטימיות, מרכיב התשוקה ומרכיב המחויבות. לטענת סטרנברג, סוג זה קשה להשגה וקשה לשמור עליו לאורך זמן.

פסיכולוגים אחרים הציעו שיש שישה סוגים של אהבה‏:

1. אהבה לוהטת - אהבה המבוססת על תשוקה עזה לבן הזוג.
2. אהבת משחק - מערכת יחסים המבוססת על משחק. אחד מבני הזוג מתייחס לאהבה כאל משחק.
3. אהבה לוגית - מערכת יחסים המבוססת על חישובים רציונליים.
4. אהבת חברים - מערכת יחסים המבוססת על חברות עמוקה בין בני הזוג.
5. אהבה ללא אני - מערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג מאבד את ייחודו ונטמע בבן הזוג השני.
6. אהבה רכושנית - מערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג מתייחס לבן הזוג השני בצורה רכושנית.

אפלטון הגדיר את האהבה בביטוי הממצה: "האהבה היא התשוקה להוליד בתוך היופי"

המודל "המשולש של האהבה"‏ מתבססת על נתוני מעבדה מחקריים. אך כמה היא תקפה בחיינו לדעתכם?

ולסיום משהו קטן ונחמד שנתקלתי בו......

יש חברים של יום יום 
ויש חברים של שבת 
יש חברים של פתאום ויש חברים של כמעט 
יש חברים של לקחת ויש חברים של לקבל 
ואם יש מזל יש חברים של אמת

מהו התיקון שלך?

מי הוא האדם הבריא? מהי רפואתו? ומהי תכלית מחלתו?
מהו רצון הבריאה? "בראשית ברא"....בריאות?
כמטפלת אני רואה יותר ויותר את הקשר הרגשי,נפשי,לכלל הבעיות המודרניות של חיינו.
כשאנו חולים, כואבים, מתייסרים מהי התכלית בחולי הזה?
אולי זה קול הקורא לנו משמיים לתקן משהו בחיינו? ואיך נדע מה לתקן?
באיזו רמה של החיים יש לתקן? (במישור הפיזי, נפשי, יחסים במשפחה, נשמתי.....)

ידוע לכולנו שהגוף שלנו יכול לסבול הרבה כל עוד הנשמה שבתוכו חזקה, מוזנת ושמחה.
הבעיות לרוב מתחילות כשמשהו בנפש לא זורם או מסופק וגם כאן יש מסר גבוה ,פנימי יותר.
לרוב, הבעיה היא ההזדמנות שלנו לצמוח, לגדול, להשתנות לטובה בהיבט הרוחני של החיים.

הגוף הוא מכונה מתוחכמת שמשמשת אותנו במסע החיים ,
ושמשהו "חולה" בגופינו צריך להבין במה פגמנו.
היכן התיקון שלי? ומה עליי לשפר, לתקן ולהתקדם בכדי להגיע לתכלית שלי בחיים .

המערכת של גוף גשמי ורוחני בנוייה בהקשר של הזנה מהגשמי-לרוחני וזוהי הזנה הדדית.
הגוף בנוי כך שיש "צינור" אנרגטי המקשר בין כל איבר בגוף בין הוא חיצוני או פנימי.
הגוף מושפע מכלל בחירתינו בחיים:דיבורינו, השקפותינו, אכילתינו(מה נכנס לגוף,צורת האכילה)
ובעיקר דרך התנהגותינו בעולם.
היכולת הזאת להתבונן פנימה, לעשות חשבון נפש נמצאת בכל אחד מאיתנו.
והכאב, המחלה , המגבלה מעוררת אותנו לעשות זאת בהכנעה.
באמת הפנימית וברצון העז לשקם ולתקן ברמה הפיזית רוחנית והנפשית.

העבודה הקשה ביותר זה להפוך את הרע לטוב
ולהודות תמיד- לברך על הרע כמו על הטוב-בשמחה ,
להתגבר על השלילי, לראות שהכל מדוייק ולטובתי
ושהכל בא במיוחד ללמדנו היכן לתקן.

ההתבוננות צריכה להיות אמיתית-
לפעמים צריכים יותר גבולות ולעיתים יש לשחרר את הגבולות-אולי רק בתחום מסויים.
יש אדם שצריך ללמוד לתת, לאהוב ,ולהשפיע לטובה על זולתו
ויש אדם שצריך ללמוד להגיד לא, והגביל את זולתו.

כך שכל מכאוב בא לעורר אותנו להתבוננות בחיינו ברמה הפיזית, נפשית , רוחנית.
בכוונה טהורה של "האני הפנימי" שלי שנשתפר שנתקדם בשמחה לקראת יעודנו בחיים.
אני כמטפלת יכולה לעזור בשיקוף של המצב דרך עבודת מגע ודיקור בבסיס הטיפול שמשפיעים על:
***המוח הלימבי-רגשי לשחרור זכרונות כאובים ,טראומתיים ורגשות תקועים ומודחקים.
*** מערכת העצבים הפרא-סימפטית- משרה רוגע,אופוריה , משחררת שרירים מכווצים , מפרישה דופמין ואנדרופינים ומונעת הפרשת הורמוני סטרס לגוף ,מעודד את הגוף לשאוף לאיזון ול"תיקון" מצב ההרס של הגוף (סטרס=מצב קטבולי).
***סילוק רעלים שגורמים לתחושות והרגשות הלא מאוזנים ו"מרעילים" את המחשבה ואיך אנו חשים פיזית\רגשית.
*** טיפול ספציפי באיבר ה"חולה" איזון,חיזוק ,מילוי חוסרים, וסילוק עודפים כשצריך-להתחלה חדשה ותפקוד טוב יותר.

מי יתן שמכאובי הגוף ימצאו נחת ושלווה , ושנחווה שלמות רגשית.

הפרדיגמה הגברית

יש הבדלים מובחנים בין המוח הנשי למוח הגברי.
במוח הנשי יש היפוקמפוס גדול יותר, ולכן נשים טובות יותר בזכירת פרטים.
(חלק מהמערכת הלימבית ויש לו תפקיד בזיכרון ,בניווט ובעל תפקיד חשוב ביצירת זכרונות חדשים)

במוח הגברי, קליפת המוח הצידית גדולה יותר , ובכך עוזרת לבם להדוף מתקפה.
המוח הגברי מתמודד עם אתגרים בצורה אחרת מהמוח הנשי.
נשים מתוכנתות לתקשר באצמעות שפה, פרטים, אמפתיה.
והגברים? לא כל-כך.....

זה לא אומר שהם מסוגלים פחות להביע רגש.
גברים יכולים לדבר על הרגשות שלהם, העניין הוא שרוב הזמן הם מעדיפים שלא.

בעיני גברים ,התנצלות היא צעד הגיוני.
מוצאים את מקור הבעיה , ומתקנים אותה.נכון?
ככה גברים בנויים.
אבל בעיני נשים,למילים אין ממש משמעות עד שהן מבינות שקלטת את הראש שלהן.
בשבילן מערכות יחסים הן פילוסופיה, לא מדע.
הגברים רק צריכים להבין איזה רגש מניע אותה בסיטואציה.

השמנה,עניין של השקפה?

מחלת ההשמנה – או כפי שהיא מכונה "השמנת יתר חולנית" נובעת ממגוון סיבות בהן גנטיות, פסיכולוגיות, בריאותיות (כגון בעיות הורמונאליות ומטבוליות), סביבתיות והרגלי אכילה לקויים.

מהי השמנת יתר חולנית?
השמנה מוכרת כיום בעולם כמחלה כרונית שבה הגוף צובר משקל עודף במידה שעלולה לפגוע הן בבריאות, בתוחלת החיים והן באיכות החיים.
השמנת יתר חולנית, נתפסת בטעות בעיני הציבור הרחב כפגם במראה החיצוני ולא כמחלה. אמונה שגויה נוספת היא כי אין הבדל בין עודף משקל לבין השמנה, אולם מבחינה רפואית ישנו הבדל בין המונחים.

מדו"ח מבקר המדינה עולה כי 62% מן האוכלוסייה הבוגרת בישראל, סובלים מהשמנת יתר בדרגות חומרה שונות וכחמישית מן הילדים בארץ סובלים גם הם משיעורי השמנה גבוהים.

 מבקר המדינה מציין כי שיעורי ההשמנה גבוהים יותר באופן יחסי בקרב השכבות החלשות.

דו"ח אחר, של ארגון הבריאות העולמי, שבדק 199 מדינות בעולם ב-30 השנים האחרונות מעלה כי הנשים הישראליות הן השמנות ביותר במערב אירופה ומדורגות במקום השני בעולם מבחינת השמנה. שמנות מהן בממוצע הן רק האמריקאיות. הגברים הישראלים מדורגים בממוצע במקום ה-12 במערב אירופה. ישראל דורגה כמדינה השמנה השמינית בעולם, עם כ-62% מהאוכלוסייה הסובלים מהשמנת יתר.

 הבעיה אף חריפה יותר בשכבות נמוכות, בעלות רקע חברתי וסוציו אקונומי נמוך, בדומה למדינות מערביות אחרות.
השכלה נמוכה, מביאה לעיתים לחוסר מודעות בתחום הרגלי החיים הבריאים. הכנסה נמוכה, מתרגמת פעמים רבות לתזונה פחות איכותית, עתירת פחמימות ריקות וחסרה בחלבונים מזינים.

השמנת יתר בגיל צעיר גורמת גם לבשלות מינית מוקדמת. בהריון יהיו הנשים הצעירות הללו בסיכון גבוה יותר להפלות, ללידת תינוקות במשקל לא תקין עם מטען גנטי הכולל מחלות עתידיות. הן מסתכנות בלידות מלוות בסיבוכים, בעלייה בסיכון ללידה קיסרית במקום לידה טבעית. בהחלמה קשה יותר לאחר הלידה ובלידת תינוקות עם מומים מולדים.

מעבר לאלה יש כמובן את הנידוי החברתי, יחס מפלה מצד החברה והתחושה העצמית – בתוך הגוף. אם לפני 25 שנה היה ילד שמן אחד או שניים בכיתה - והם ספגו את כל ההשפלות – כיום בממוצע יש כבר 8 ילדים שמנים (אחד מחמישה). מהניסיון שלי בקליניקה, כמעט כל המטופלים עסוקים בנושאים כמו המראה החיצוני, התחושה בתוך הגוף שלהם, איך אחרים תופסים אותם מבחינה זו – האם הם אטרקטיביים, האם הם נראים טוב, וכל ההשפעות של אלה על הערך העצמי והתפיסה העצמית.

אנשים החשים שהחברה מבקרת אותם על המראה החיצוני שלהם נוטים להעריך את עצמם פחות, להרגיש כעס ותסכול על עצמם, להעריך את עצמם ככישלון, לשאת תסכולים פחות טוב, לוותר לעצמם יותר, להתקשות בוויסות של דחפים עד כדי תחושת חוסר אונים כלפי מצבם ולעתים תחושה שהם נלחמים מלחמה אבודה מראש. בשל כך הם מוותרים – הם יכולים להיגרר לאסטרטגיות של הימנעות חברתית, ענישה עצמית, הרמת ידיים, והיגררות למעגל הרסני של אכילה לא בריאה. יש סיכוי רב יותר מכלל האוכלוסייה שיחושו בדידות, תסכול, עצבות ויסבלו מדיכאון.

ואולם השמנה היא גם השקפה. חשוב לציין זאת. רבות נכתב על משטר היופי. על איך המראה המדושן והמלא היה כליל היופי במאות הקודמות; על כך שכיום, תרבות הצריכה והשפע דווקא דוחפת את האינדיבידואל לאידיאלים בלתי אפשריים. על כך שהדוגמניות של היום רובן נראות כמו הפרעות אכילה והרעבה עצמית מהלכות. שהגיע הזמן שאנשים שמנים ירגישו בשלום עם גופם. שאנשים בכלל יפסיקו לרדוף אחר האידיאליים הרצחניים של תרבות הרעב.

אנחנו חיים בחברה שמטפחת הפרעות אכילה גם אצל ילדנו מבלי לשים לב,ובשל הנחיות התזונה הכלליות ואף הרסניות שאנו נחשפים  אליהם דרך המדיה בעיקר, הסכנה להזיק לגופנו ולהתרחק מ"הדאו" שלנו כמעט מתבקשת ,הרי כל אדם שונה מאחר ויש ליצור תהליך שמתאים לאנרגיה הפיזית-מנטאלית של אותו מטופל.

-botero-frenando-bather-on-the-beach
בזמנים שהשמנה הייתה גאווה אומנותית וסימלה נשיות ,בריאות ושפע.

טוויגי- הדוגמנית הראשונה שהנחילה את תרבות האנורקסיה

הטיפול בקליניקה :

השיטה נועדה לטיפול באנשים שסובלים מהשמנה פשוטה- ז"א ללא מחלה כרונית ,הפרעה מטבוליות או הורמונאליות קשה שדורשת טיפול תרופתי ומעקב רפואי.

הטיפול מיועד לאנשים שאוכלים הרבה או המטבוליזם חלש ויש קושי לרדת במשקל, בין הגילאים 20-50 שהתוצאות יהיו טובות מכיוון שהמטבוליזם עדיין מאוזן יחסית ואין בעיות בריאותיות (לרוב).

בטווח גילאים זה הexcess  הטבעי של YANG יורד(מסיימים להתפתח ולגדול) וכך גם הפעילות הפיזית והמטבולית יורדת. וכאן גם נכנס משתנה של "אורח חיים"  בבגרות (לימודים,חוסר שינה,תזונה לקויה ונשנושים מפאת חוסר זמן, עבודה משרדית, שהייה ארוכה מול המחשב\טלויזיה)

לרוב האנשים שסובלים מהשמנה יש עודף שומן בטני, בישבן, צוואר ,מותניים.= עודף

האקופנטורה +שימוש באלקטרו מחטבת וגורמת לכך שהשומן לא יצטבר בגוף, ועוזרת להפחתת השומן בגוף בקצב בריא,יציב  כ 1-2 ק"ג בשבוע, וכ5 ק"ג בחודש שזהו הפחתה במשקל שלא מפרה הומיאוסטזיס בגוף (שומרת על סביבה פנימית יציבה בסביבה חיצונית משתנה)

שיטה זו מקנה למטופל מסגרת טיפולית+תזונתית שמותאמת לצרכים  שלו דרך אבחון סיני,תזונה, איזון הפתולוגיה שברקע ע"י חיזוק הגוף-נפש וסילוק הסימפטומים שמעכבים את השינוי וגורמים להשמנה או לחילופין קושי בלרזות ולשמר את התוצאות.

השיטה הינה קלה לביצוע ולא דורשת פעילות גופנית אקססיבית (בד"כ אנשים שסובלים מעודף משקל לא מבצעים פעילות גופנית ששורפת שומן)ולכן שיטה זו תעזור למטופל לראות תוצאות שיחזקו את המוטיבציה להקניית דרך חיים חדשה , ותעזור לגופם להתעצב ע"י הצרת היקפים וכמובן תניב תוצאות של הפחתה במשקל.

 בראייה מערבית המחשבה המנחה היא שהטיפול מזרז את המערכת המטבולית ,מגבירה זרימה ואספקת דם לאזורים המיועדים להשמנה ומטפלת בעצב הוואגוס-זאת אומרת מפחיתה תחושת רעב ומדכא "רעב רגשי"

טיפול רגשי\התנהגותי: זהו נדבך שהחלטתי להוסיף בתהליך הטיפולי בעקבות הנתון  שכ90% מכלל האנשים שנמצאים בדיאטה ומצליחים לרדת למשקל הרצוי , יחזרו למשקל הקודם ואף ישמינו עוד! וכל זה מכיוון שבתהליך הם לא הקנו לעצמם כלים לאכילה נכונה –לאכול כשרעבים ולדעת להפסיק כשבעים ,ולא טיפלו בשורש הבעיה מלכתחילה-שברובה היא אכילה רגשית.

ישנם סוגים שונים של רעב רגשי אבל יש רק סוג אחד של רעב פיזי.