מה נחשוב? איך נחשוב? ליצור יש מאין ? או יש ממה שיש?
איך נדע לכוון אותנו למקום הזה?
יש לנו מציאות בחיים שאנו יכולים לאהוב ולגלות בה כל מיני "בקעים" או לא לאהוב אותה בכלל.
יש לנו נטייה לא לראות את עצמנו , אלא מה קרה "בחוץ" שהוא לא בסדר שגרם למציאות שלי שלא תמצא חן בעיניי.
אבל הכל נמצא בתוכנו. יש לעבוד עם כוח מחשבותינו. מהות מחשבותינו.
המהות היא ללמוד להפריד את הטפל מהעיקר, לעשות שינויים בחיינו.
לכל אחד מאיתנו יש מערכת של "מחשבות אוטומטיות" כשפועלים מתוך הרגל , מגיבים לאנשים מהכאב והמגננה שלנו , ושאנו משרתים את תשוקות אגו במקום שהאגו ישרת אותנו דרך הייחודיות שלנו.
הרי האגו שמחבר אותנו באופן תמידי לאנושיות שלנו עושה לנו כל מיני תרגילים ש"מטשטשים" לנו את הראייה כשאנו במחשבה אוטומטית \ תקועה \ לא מאוזנת.
הרבה פעמים אנחנו יוצרים לעצמנו מסגרות שהן מקולקלות מהיסוד, או שהתחילו בצורה מקולקלת או שהן אח"כ התקלקלו.
ברוב המקרים הוא ירצה להשאיר אותנו תקועים , לא מאוזנים , אוטומטים מתוך ההרגלים שלנו כי האגו רוצה שנישאר כמו שאנחנו , זה מאוד מאיים עליו לחשוב שיש משהו מעבר לאגו שלנו (הרגלים). לאגו יש פחד משינויים.
וזה אומר שאנו יכולים ללמוד , להתפתח, לצאת לרחובות ולהפגין אך שאנו צריכים לטפל בעצמנו ובמחאה הפנימית שלנו האגו עושה לנו תרגילים ומטשטש את הראייה שלנו בכדי שלא נשתנה= נשאר אותו דבר.
וברגע שנפנה תשומת לב ל"טייס האוטומטי" שלנו , אז נבין איפה המחשבות שלנו תקועות בחיים , איפה הן חוזרות על עצמן כמו תקליט שבור ולא עוברת מטמורפוזה ומשתחררות החוצה.
החיים פועלים כך שאם לא נשתנה מבפנים, יבוא משהו מבחוץ שיגרום לנו להשתנות בצורה זו או אחרת,
ידרוש מאיתנו את השינוי שהוא לשנות את המחשבה וההרגל שלא משרתים אותנו יותר. יש להפריד בין עיקר לטפל.
מחשבה מעוררת רגש -רגש מעורר תגובה, וכשהרגש שלנו פגוע וכואב ,כשאנו לא מקבלים אותו ושאין בו אור,
האור שלנו כבה ואז המחשבה שלנו מאבדת את היכולת להבין כי היא מטושטשת מהאגו.
מקור המחשבה הוא דבר מאוד משמעותי. אם המקור הוא כאב ופחד המחשבה הופכת נטולת הבנה ומקוטעת ואז היא חוזרת על עצמה במעגלים, אנחנו "טוחנים" את עצמנו , אנחנו נתקעים .
למה זה קורה?
כי אנו נושאים בתוכנו תפיסות מחשבתיות שהן תפיסות של אגו לא מאוזן. הן שגויות, אמונות מהעבר, מן גישות שאימצנו ובכלל יש סיכוי שהבאנו את זה מהעבר , ילדות, מההורים, מינקות ולא מתוך אמונה של חופש או בגרות.
ומקומות של רגשות פגועים , הן מקומות שברגע שנוציא משם רגש או מחשבה הן יצרו עוד מקומות פגועים.
ואם אנחנו רוצים ליצור יצירות שהן לא ממקומות פגיעים אז אנו צריכים לעשות פה איזשהו "ניקיון".
להיוולד מחדש זה דבר לא קל .כמו הריון ולידה.
בהריון ב3 החודשים הראשונים הגוף של האישה מתחיל להגיב : בחילות, הקאות, ושאר הקשיים והיא צריכה ללמוד לחיות מחדש (להסתגל לשינוי) , לאחר מכן הגוף הופך גדול וכבד .יש פריחה ושגשוג אך יש גם כובד וקושי.
ובלידה עוד יותר קושי וכאב , אי אפשר להתחרט אי אפשר ללכת הביתה ,
הלידה עצמה יכולה להיות לא בהכרח קלה אבל אין ברירה , האישה יולדת.
והתגמול מגיע לאחר המאמץ הזה. לאחר מכן נולד משהו טהור וחדש.
לצאת מהחושך אל האור= זוהי גם לידה מחדש.
גם אם קשה לנו לזהות את כל "השטיקים" של האגו ואת כל האמונות שאנחנו לא רוצים לשנות או להשתנות כי נוח לנו
חייבים לשחרר את האחיזה שלנו ממחשבות , אמונות, זיכרונות , רגשות שלא רלוונטיים לנו.
והשחרור הוא רק דרך המחשבה. היכולת שלנו ללדת את התודעה מחדש.
ואחד הכלים החשובים שיעזרו לנו היא היכולת להבין את המחשבות שלנו.
ז"א שאנו רוצים לא רק לחשוב אלא גם להבין את המחשבות שלנו ובכך "להאיר" לעצמנו דברים.לא להיות "באוטומט".
כי למחשבה שלנו יש גם את המקום של האמונות התקועות והשגויות שמבוססות על העבר ויכולת ההבנה קשורה ליכולת שלנו "לשלוף" מהמקומות המודחקים שלנו את הזיכרונות התקועים שלנו ו"להאיר" לגביהם ולגבי שאר הדברים שאנו רוצים לחולל בהם שינוי.
הבנה זה משהו שקשור לבינה , ובינה היא להבין "מבין לבין" , להבין דבר מתוך דבר.
לחשוף את ה"זיוף" איפה אנחנו לא בדיוק ,כדי ליצור דבר חדש.
איך נעשה זאת?
-יש להסכים להבין את חוסר הבנתי בעבר
-להפסיק לשרת את האגו ולהבין שהוא מה שמנהל אותי ולא מה שנדמה לי שאני מבין ולהתעלות מעל זה.
-לקחת אחריות ולהבין שאין מצב שאני סתם תקוע בחיים, או לחשוב שאני תקוע מגורם חיצוני, זוהי הסחת דעת.
-לקבל שיש איזושהי נק' פנימית שנסתרת ממני, שנמצאת "בחושך" וצריך להביא לשם אור.
בשביל שהרצון שלנו יהיה ברור ומדויק, אנו צריכים לדייק את ההבנה שלנו.
איך נדע לכוון אותנו למקום הזה?
יש לנו מציאות בחיים שאנו יכולים לאהוב ולגלות בה כל מיני "בקעים" או לא לאהוב אותה בכלל.
יש לנו נטייה לא לראות את עצמנו , אלא מה קרה "בחוץ" שהוא לא בסדר שגרם למציאות שלי שלא תמצא חן בעיניי.
אבל הכל נמצא בתוכנו. יש לעבוד עם כוח מחשבותינו. מהות מחשבותינו.
המהות היא ללמוד להפריד את הטפל מהעיקר, לעשות שינויים בחיינו.
לכל אחד מאיתנו יש מערכת של "מחשבות אוטומטיות" כשפועלים מתוך הרגל , מגיבים לאנשים מהכאב והמגננה שלנו , ושאנו משרתים את תשוקות אגו במקום שהאגו ישרת אותנו דרך הייחודיות שלנו.
הרי האגו שמחבר אותנו באופן תמידי לאנושיות שלנו עושה לנו כל מיני תרגילים ש"מטשטשים" לנו את הראייה כשאנו במחשבה אוטומטית \ תקועה \ לא מאוזנת.
הרבה פעמים אנחנו יוצרים לעצמנו מסגרות שהן מקולקלות מהיסוד, או שהתחילו בצורה מקולקלת או שהן אח"כ התקלקלו.
ברוב המקרים הוא ירצה להשאיר אותנו תקועים , לא מאוזנים , אוטומטים מתוך ההרגלים שלנו כי האגו רוצה שנישאר כמו שאנחנו , זה מאוד מאיים עליו לחשוב שיש משהו מעבר לאגו שלנו (הרגלים). לאגו יש פחד משינויים.
וזה אומר שאנו יכולים ללמוד , להתפתח, לצאת לרחובות ולהפגין אך שאנו צריכים לטפל בעצמנו ובמחאה הפנימית שלנו האגו עושה לנו תרגילים ומטשטש את הראייה שלנו בכדי שלא נשתנה= נשאר אותו דבר.
וברגע שנפנה תשומת לב ל"טייס האוטומטי" שלנו , אז נבין איפה המחשבות שלנו תקועות בחיים , איפה הן חוזרות על עצמן כמו תקליט שבור ולא עוברת מטמורפוזה ומשתחררות החוצה.
החיים פועלים כך שאם לא נשתנה מבפנים, יבוא משהו מבחוץ שיגרום לנו להשתנות בצורה זו או אחרת,
ידרוש מאיתנו את השינוי שהוא לשנות את המחשבה וההרגל שלא משרתים אותנו יותר. יש להפריד בין עיקר לטפל.
מחשבה מעוררת רגש -רגש מעורר תגובה, וכשהרגש שלנו פגוע וכואב ,כשאנו לא מקבלים אותו ושאין בו אור,
האור שלנו כבה ואז המחשבה שלנו מאבדת את היכולת להבין כי היא מטושטשת מהאגו.
מקור המחשבה הוא דבר מאוד משמעותי. אם המקור הוא כאב ופחד המחשבה הופכת נטולת הבנה ומקוטעת ואז היא חוזרת על עצמה במעגלים, אנחנו "טוחנים" את עצמנו , אנחנו נתקעים .
למה זה קורה?
כי אנו נושאים בתוכנו תפיסות מחשבתיות שהן תפיסות של אגו לא מאוזן. הן שגויות, אמונות מהעבר, מן גישות שאימצנו ובכלל יש סיכוי שהבאנו את זה מהעבר , ילדות, מההורים, מינקות ולא מתוך אמונה של חופש או בגרות.
ומקומות של רגשות פגועים , הן מקומות שברגע שנוציא משם רגש או מחשבה הן יצרו עוד מקומות פגועים.
ואם אנחנו רוצים ליצור יצירות שהן לא ממקומות פגיעים אז אנו צריכים לעשות פה איזשהו "ניקיון".
להיוולד מחדש זה דבר לא קל .כמו הריון ולידה.
בהריון ב3 החודשים הראשונים הגוף של האישה מתחיל להגיב : בחילות, הקאות, ושאר הקשיים והיא צריכה ללמוד לחיות מחדש (להסתגל לשינוי) , לאחר מכן הגוף הופך גדול וכבד .יש פריחה ושגשוג אך יש גם כובד וקושי.
ובלידה עוד יותר קושי וכאב , אי אפשר להתחרט אי אפשר ללכת הביתה ,
הלידה עצמה יכולה להיות לא בהכרח קלה אבל אין ברירה , האישה יולדת.
והתגמול מגיע לאחר המאמץ הזה. לאחר מכן נולד משהו טהור וחדש.
לצאת מהחושך אל האור= זוהי גם לידה מחדש.
גם אם קשה לנו לזהות את כל "השטיקים" של האגו ואת כל האמונות שאנחנו לא רוצים לשנות או להשתנות כי נוח לנו
חייבים לשחרר את האחיזה שלנו ממחשבות , אמונות, זיכרונות , רגשות שלא רלוונטיים לנו.
והשחרור הוא רק דרך המחשבה. היכולת שלנו ללדת את התודעה מחדש.
ואחד הכלים החשובים שיעזרו לנו היא היכולת להבין את המחשבות שלנו.
ז"א שאנו רוצים לא רק לחשוב אלא גם להבין את המחשבות שלנו ובכך "להאיר" לעצמנו דברים.לא להיות "באוטומט".
כי למחשבה שלנו יש גם את המקום של האמונות התקועות והשגויות שמבוססות על העבר ויכולת ההבנה קשורה ליכולת שלנו "לשלוף" מהמקומות המודחקים שלנו את הזיכרונות התקועים שלנו ו"להאיר" לגביהם ולגבי שאר הדברים שאנו רוצים לחולל בהם שינוי.
הבנה זה משהו שקשור לבינה , ובינה היא להבין "מבין לבין" , להבין דבר מתוך דבר.
לחשוף את ה"זיוף" איפה אנחנו לא בדיוק ,כדי ליצור דבר חדש.
איך נעשה זאת?
-יש להסכים להבין את חוסר הבנתי בעבר
-להפסיק לשרת את האגו ולהבין שהוא מה שמנהל אותי ולא מה שנדמה לי שאני מבין ולהתעלות מעל זה.
-לקחת אחריות ולהבין שאין מצב שאני סתם תקוע בחיים, או לחשוב שאני תקוע מגורם חיצוני, זוהי הסחת דעת.
-לקבל שיש איזושהי נק' פנימית שנסתרת ממני, שנמצאת "בחושך" וצריך להביא לשם אור.
בשביל שהרצון שלנו יהיה ברור ומדויק, אנו צריכים לדייק את ההבנה שלנו.
תודה על כל הידע וזה שאת משתפת אותנו
השבמחקמה שכתבת עזר לי להבין דברים אשרייך!!!
מצוין קולע וחשוב , במיוחד בארצנו הקטנטונת שבה האגו משחק תפקיד מרכזי בחיי היום יום של הישראלי יש להגדיל את מודעות האנשים לכרך :) כל הכבוד
השבמחק