"למה זה קורה לי?!"-דיון קליני

השבוע במהלך שיעור התמחות  בגינקולוגיה ניתחנו תיק של מטופלת, הצענו דרכי טיפול שונות ומגוונות ודנו בכך בקבוצות ואח"כ גיבשנו תהליך טיפולי.

הגענו לדרך טיפולית הגיונית וטובה למטופלת,אך הרגשתי שמשהו חסר בחשיבה הטיפולית .

המטופלת סבלה מחולי בצורה זו או אחרת ברוב מהלך חייה.

כיום היא בת 31 , בעברה היא סבלה מדלקת שקדים אשר הוצאו מגופה בגיל 6, פציאליס בגיל 11, דלקת מפרקים חמורה בגיל 20 ולפני 6 שנים כאשר החלה ללמוד התפרץ אצלה אורטיקריה .

(בעברית "חרלת" -מצב שבו מופיעים בעור שטחים וורודים תפוחים מגרדים העוברים ממקום למקום בגוף תוך דקות או שעות. הגורם הישיר להופעת האורטיקריה הוא שחרור של חומרים לעור המכונה היסטאמין הגורם להרחבה מקומית של כלי דם, דליפה של נוזלים לעור וגרד.)

שאלתי את עצמי למה זה קורה לה? הרי היא עברה המון טיפולים מערביים ואלטרנטיביים ונטלה תרופות,זריקות, תוספים וכ'ו ועדיין המצב  חוזר ואף מחמיר לקראת ווסת.... (ואנחנו יודעים מה קורה לרוב הנשים מבחינה רגשית לפני ווסת....)

אל תבינו אותי לא נכון, אני רוחשת כבוד לרפואה המערבית , וכמובן לשאר השיטות, כל מה שעוזר לאדם להרגיש יותר טוב הרי הוא מבורך.אבל לאחר שהעמקתי בנתונים שהמטופלת מסרה הבנתי מה משותף לכולם= ביטוי העצמי.

גרון=דלקת שקדים=  כאשר השקדים שלך נפוחים ומודלקים, קשה לך לבלוע.

יש משהו שאתה לא מעוניין או לא יכול לקבל או לעכל בחייך.

ולמרות חוסר הקבלה אתה מדכא את רגשותיך, ייתכן בגלל פחד מסוג כלשהו.

דלקת שקדים היא סימן למאבק פנימי חריף אשר דוכא.

יש לסגת מעט ולאפשר לדברים לנוע במשך זמן מה במסלולם הטבעי.

פציאליס= פציאליס הוא מצב שבו יש פגיעה בעצב הפנים. אינה מחלה מסכנת חיים ואינה כואבת בדרך כלל, 

הפגיעה מתבטאת בשיתוק שרירי הפנים בצד אחד.מדובר בהפרעה אסתטית ותפקודית.
מבחינת המראה ,מדובר באסימטריה בולטת של הפנים. צניחה של זווית הפה, מחיקה של הכפל הטבעי שבין הלחי לשפה העליונה,צניחה של שרירי הלחי מתחת לקו הלסת, צניחת הגבה בצד הפגוע ומחיקת קמטי ההבעה במצח.

לעתים נפגעות גם תחושות הטעם, הפרשת הרוק ויש רגישות ייתר בשמיעה.

התרחשות המחלה היא מאוד מהירה, בדרך כלל האדם מתעורר -וכמו מתוך סצנה בסרט אימה הוא מתבונן בראי ורואה שפניו התעוותו....לחולה נגרמת אי נוחות מאוד גדולה ביחסיו החברתיים, באיכות חייו ובדימוי העצמי.

שרירי הפנים הם אלו שמעצבים את המראה שלנו ואת התקשרות שלנו עם הסביבה.

במקרים רבים אפשר לראות שחולי פציאליס טרם התקף היו במצב של חולשה של המערכת החיסונית בגלל סטרס חזק (דאגות מרובות, כעס, התפרצויות זעם ,מתח בעבודה, גירושין , וכו´) אשר גרמה לחולשה פיזית. 

מערכת תנועה=מסמלת תנועה וגמישות וגם נשיאה ויציבה.

העצמות יוצרות את המסגרת הפנימית, עליה "נשען" כל הגוף.

הן מייצגות יציבות וערכים מוסריים אשר נותנים לנו בסיס ותמיכה.

בעזרת הידיים אנו מסוגלים לאחוז או לתפוס דברים, ידנו מסמלות את היכולת לאחוז או לקלוט דברים ו"להחזיק" בהם.

רגלינו הן אלה המאפשרות "התקדמות" בדרך החיים וכל בעיה מלמדת על קשיים פנימיים בכיוון זה.

למשל יציבות ,יכולת לעמוד על שלך בנוסף לענווה ולהבנה -ז"א היכולת להתגמש בין לעמוד על דעותיי לבין דעות האחר.

דלקת פרקים= מחלה זו מכריחה אותך לנוח ומפצה אותך על פעילות יתר ברמה הפיזית,אולם בתוכך פנימה הפכת "נוקשה", "בעל ראש אטום" ועקשן. ייתכן שאתה מטיף מוסר במידה מופרזת או בררן.

טינה , מרירות וחוסר חוש הומור יביאו לתוצאות כאלה.

תחושה עמוקה שלא אוהבים אותך (למרות שהאהבה מצויה בכל מקום).

בעיות עור= העור מקיף את גופנו, הוא הגבול בין הפנים והחוץ.הוא בא במגע ישיר עם העולם החיצוני, ולכן מסמל את יצירת הקשר ואת מתיחת הקו בין עצמנו לבין האחרים.

אנשים בעלי רגישות יתר יסבלו מ"עור רגיש", (ההפך הוא נכון באשר לבעלי עור עבה) .

את גבול העור אפשר לפרוץ מבפנים ע"י פריחה אדומה או מורסה.(אנשים שקשה להם לבטא את רצונותיהם ורגשותיהם) מבחוץ אפשר לפרוץ פנימה ע"י פציעה (רצון להרגיש, לחוש ניסיון להתכנסות ). 

אדם הסובל מבעיות עור כרוניות צריך לשאול את עצמו: "האם אני מסוגל ליצור קשר עם אחרים?", "האם אני מגדיר לעצמי גבולות מוגדרים מידי?" ואם אתה כזה, האם משהו מנסה להתפרק או "לקדוח" דרכו החוצה ולחצות את המגבלות האלה?

אז מה נעשה בקליניקה?

הטיפול השלם יותר ועוטף את המטופל מכל ההיבטים הוא שילוב בין הטיפול הסיני המסורתי לבין טיפול בשורש הבעיה שהוא אנרגטי וחבוי בתת מודע (ברוב המקרים).

הרגשות שלה יוצרים את החוסר איזון בחייה , הרי הטיפולים המערביים והאלטרנטיביים בעבר עזרו לזמן מה....אך הגוף אותת לה בכל תקופת זמן שמשהו לא מתנהל באיזון, היא לא ב"דאו" שלה= בדרך, בבחירה הנשמתית שלה, הגוף מדבר ואף זועק. אין ביטוי מספק של רצונותיה ויש החזקה בפנים. בתוכה היא מרגישה את מחשבותיה ורגשותיה אך לא משחררת אותם החוצה, פער בין הפנים לחוץ.זה יוצר חולי בגוף. כל איבר בגוף מאופיין לפי הרגש שמייצג אותו.כאשר הרגש לא מיוצג כראוי , האיבר "סובל" ומפתח חולי/ חוסר איזון.

ולכן, קודם כל יש לעבוד על החצנה וביטוי עצמי: ציור ,שירה,ריקוד, כתיבה, צעקה ,צחוק גדול ,בכי מתמשך וכל ביטוי פיזי אחר יגרום לגוף להיפתח ולבטא עצמו כלפי העולם (לשתף בכישוריי ,"לתפוס מקום" ,שישימו לב אליי,שישמעו אותי, שיכירו בי, ביכולות שלי ).

לאחר מכן יש לעבוד עם פצעי העבר , האם אני מוכנה לשחרר אותם, האם יש מוכנות לטרנספורמציה של רגשות/מחשבות שלא משרתות אותי יותר.רק כך נוכל ליצור דפוסים חדשים ובריאים יותר.
(עם כל מטופל , קצב/זמן של תהליך זה משתנה לפי המבנה הרגשי ויכולת ההכלה שלו .)

ולבסוף ,יש להקנות למטופלת כלים להתמודדות ביום יום עם הנטייה שלה להסתגרות , לעזור לה פרקטית להישאר במצב זה של שחרור וביטוי עצמי מן המואר. (עשייה באהבה, עם התכווננות וללא פחד/אגו/הלקאה עצמית) 

מבחינה סינית :דיקור יעזור לה להניע את "הQI הרשע" אשר גורם לחולי ותוקע את הגוף מן המערכת החוצה.

נשלב צמחי מרפא בכדי לתמוך ולחזק את הגוף במאבק הפיזי כנגד החולי.

וכטיפול משלים נשלב שיחות+רייקי .

הטיפול הוא מורכב ולפעמים גם המצב לא ייפתר אם האדם לא רוצה\מחפש שינוי דרסטי בחייו.

יש לרצות להשתנות ולהיפתח לעולם, להתמודד עם הפחדים ולקבל את מי שאני לטוב ולפחות טוב.:)